עדכון אחרון: 5.2024

פתוגנים שכיחים

רוב מקרי השלשול הזיהומי נגרמים עי norovirus.  

פתוגנים חיידקיים: Campylobacter, Salmonella, Shigella 

פתוגנים טפיליים: Giardia lamblia, Cryptosporidium

קליניקה: יותר מ-3 יציאות רכות ביום. בנוכחות הקאה וסימנים ווגאליים יש לחשוד בהרעלת מזון. 

חומרה: עד שבועיים: שלשול חריף.  2-4 שבועות: שלשול ממושך.  מעל חודש: שלשול כרוני. 

אנמנזה: אופי השלשול, נסיעות/טיולים, עבודה במעון, אכילת אוכל לא מבושל, אוכל רחוב, סיפור אפידמיולוגי, תרופות קבועות ואנטיביוטיקה.

אבחון מעבדה

1. PCR   בצואה  stool PCR
2. בדיקת CD  בחולים עם גורמי סיכון  לזיהום כלוסטרידיום

טיפול

1. לרוב אין צורך בטיפול אנטיביוטי . רהידרציה  לפי הצורך
2. סלמונלה וקמפילובקטר אינם מחייבים טיפול במידה והשלשול פסק ,מטופל אינו מדוכא חיסון, ומצבו טוב. 
3. להימנע מתרופות המפחיתות תנועתיות מעיים (Imodium)
4. מקובל לטפל  באנטיביוטיקה במדוכאי חיסוון הסובלים משיגלה, משך הטיפול אצלם ארוך יותר.
5. בשנתיים האחרונות- רוב חיידקי השיגלה בארץ עמידים לרוצפין ולרספרים (מעל 90% עמידות)
6. בשלשול במטייל החוזר- לטפל על פי תוצאות הבירור (PCR לפרוטוזואות ולחיידקים) ופרופיל הרגישות

* לא בסל להתוויה זו. אינו מחייב טיפול במידה והשלשול פסק ,מטופל אינו מדוכא חיסון, ומצבו טוב. 

הערה: במקרה של התפרצות (לפחות שני בני אדם מפתחים סימני מחלה דומה עם מקור משותף) יש להודיע למשרד הבריאות. 

חיסון – מניעה: חיסון כנגד  סלמונלה טיפי לקראת נסיעה לאזורים אנדמיים.